תולדות חייה
הונגריה:
חנה סנש נולדה ב-17 ביולי 1921 בבודפשט שבהונגריה.היא נולדה בשם אניקו (אנה) סנש, להוריה קתרינה ובלה סנש, אביה היה עיתונאי סופר ילדים ידוע בארצו ואף שנפטר כשהייתה ילדה בת שש, אישיותו השפיעה עליה כל חייה.המשפחה הייתה משכילה ומתבוללת. סנש התקבלה לבית ספר הונגרי פרוטסטנטי לבנות, אך כאשר נבחרה למועצה הספרותית של בית הספר, נמנע ממנה מימוש הבחירה מסיבות אנטישמיות.חנה ניגנה בפסנתר ועסקה בפעילות חברתית, תרבותית וספורטיבית. היא קראה הרבה, הצטיינה בלימודיה ומגיל צעיר שלחה ידה גם בכתיבה וניהלה יומן. ב- 7.12.1938 כתבה ביומנה: "אינני יודעת אם סיפרתי כבר שהנני ציונית... הכרה ברורה לי שזהו הפתרון היחיד של הבעיה היהודית ושהמפעל הנהדר בארץ ישראל אינו עורבא פרח. אני יודעת שקשה יהיה, אבל הכל כדאי". היא נעשתה ציונית נלהבת לנוכח האנטישמיות בהונגריה.
באותם ימים גם החלה ללמוד עברית, לקרוא על יהדות, ציונות וארץ ישראל. במקביל לשנת הלימודים האחרונה בבית ספר תיכון הצטרפה לתנועת נוער ציונית ובסיום בחינות הבגרות עלתה בספטמבר 1939 לארץ ישראל ואימצה שם עברי – חנה.
בודפשט 17.7.1938 (נכתב בעברית)היום יום הולדתי. אני בת שמונה עשרה.כל כך קשה לדמות שאני כבר "זקנה" כזאת. אבל אני יודעת שאלו השנים היותר יפות בחיי ואני מתענגת מדעת הנעורים האלה. אני שמחה על חיי, על כל הסובב אותי, מאמינה בעתיד.הרעיון שלי ממלא אותי כולי ואני מקווה שאוכל להגשים אותו בלא אכזבה.
המכרים, והרבה קרובים, אומרים כי אתאכזב בארץ. אינני חושבת שאין לי מושג נכון על המצב בארץ ואני יודעת כי האנשים החיים שם הם עם שגיאות וחטאים.
אני אוהבת בארץ את האפשרות לעשות מדינה יהודית, מצוינת, יפה, והעתיד תלוי בזה. אני רוצה לעשות הכל, כל אשר אעצור כוח, לקרב החלום הזה אל הממשות או להפך, הממשות אל החלום.
בודפשט 27.10.1938אינני זוכרת אם ספרתי כבר שאני ציונית.מלה זו אומרת הרבה מאוד.אומר בקיצור מה משמעותה בשבילי: אני מרגישה שעכשיו אני יהודיה בעלת הכרה, ובכל מעודי. אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ ישראל ולהשתתף בבניינה.
נקל להבין שרעיון זה לא נולד בן לילה. לפני שלש שנים, כאשר שמעתי בפעם הראשונה על הציונות, התנגדתי לה בכל כוחי. אבל המאורעות והתקופה בה אנו חיים קרבו אותי בינתיים לרעיון זה. כמה שמחה אני שהגעתי אליו. עכשיו חשה אני קרקע מתחת לרגלי ורואה לפני מטרה אשר כדאי לעמול למענה. אתחיל ללמוד עברית, אבקר בחוג העוסק בכך – במלה אחת רוצה אני לפעול במרץ.
השתניתי לגמרי וכה טוב לי ככה. האמונה נחוצה מאוד לאדם וחשוב שתהיה לו הרגשה שחייו אינם מיותרים, אינם חולפים לריק, שהוא ממלא תפקיד. את כל אלו נותנת לי הציונות. ולא אכפת לי שאני שומעת הרבה דעות מנוגדות. העיקר בשבילי שאני מאמינה בהגשמת הציונות. הכרתי הברורה היא כי זהו הפתרון היחיד של הבעיה היהודית וכי המפעל הנהדר בארץ ישראל הולך ומוקם על יסוד איתן. אני יודעת שיהיה קשה אבל הכל כדאי.
בודפשט 20.11.1938רעיון אחד מעסיק אותי ללא הרף: ארץ ישראל. כל מה שקשור לשאלה זו מדבר אל לבי – כל השאר אינו חשוב.מובן שבשיטתיות לומדת אני רק דבר אחד – עברית. אני ממשיכה בלימוד זה באינטנסיביות רבה. אני כבר יודעת מעט. [למשל: ("גם יודהת קטן עברית" ,(כך נכתב בעברית ביומנה].
כבר ברור לי שאבחר במקצוע חקלאי, יתכן שאלמד לעבוד במשק חלב או בתעשיית הגבינה. בחורה אחת, שכבר הייתה בארץ ישראל, השיאה לי עצה זו. היא סיפרה בהתלהבות על החיים בארץ. כמה טוב היה להקשיב לדבריה!
כל מה שיכול להסב לנו, בתורת יהודים, נחמה, שמחה ומעט יופי מגיע משם, מארץ ישראל.
ניתוח:
מתוך הקטעים ביומן שלה אפשר לראות את האופי של חנה סנש.
היא אדם אופטימי ,רואה טוב. היא אדם חולם,שיש לו חזון. החלום האישי שלה היה לעלות לארץ והחלום הלאומי שלה היה הקמת מדינה יהודית בא"י.
רואים מתוך קטעים אלה שהזהות האישית שלה מאוד חשובה לה. היא גילתה את יהדותה והחליטה שהיא לא מתביישת בה למרות האנטישמיות אלא היא לומדת עליה. היא התקרבה לציונות והחליטה ללמוד עברית למרות שזה לא היה פשוט.
העליה לארץ היה משהו מנוגד לדעת הוריה ואע"פ כן החליטה לעלות כי האמת שלה היה חשובה לה יותר והאידיאולוגיה שלה היא זו שהכתיבה לה את דרך חייה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה